The paradox of leisure in later life
Journal Article
Author : Galit Nimrod;Amit Shrira
Notes: Based on SHARE data
Journals of Gerontology: Series B: Psychological Sciences and Social Sciences 71 (1) 2016
Pages: 106-111

Journal Article

מחקרי עבר מצאו שלמעורבות בפעילויות פנאי בגיל המבוגר השפעה חיובית על רווחה גופנית, פסיכולוגית ורוחנית. המאמר הנוכחי ביקש לבדוק האם הקשר בין פנאי לאיכות חיים משתנה במהלך שנות הזקנה. בכדי לבחון זאת, החוקרים בחנו נתונים של סקר SHARE ב-11 מדינות באירופה ביניהן צרפת, גרמניה וספרד. הנשאלים היו פנסיונרים ופנסיונריות בני 60 ומעלה (גיל ממוצע 71.2, סטיית תקן 7.31). פעילויות פנאי שנמדדו כללו: פעילות צדקה או התנדבות, השתתפות בקורס להרחבת ההשכלה, ביקור במועדון ספורטיבי או חברתי, השתתפות בארגון דתי, או השתתפות בפעילות קהילתית או פוליטית, לפחות פעם בשבוע בחודש האחרון. איכות החיים נמדדה באמצעות שאלון אשר מדד את מידת סיפוק הצרכים בארבעה תחומים: תחושת שליטה, אוטונומיה, הגשמה עצמית, והנאה. המבוגרים נמדדו בשלוש נקודות זמן שונות : הגל הראשון (2004-2006), הגל השני (2006-2008), הגל הרביעי (2010-2012). החוקרים שיחזרו ממצאו קיימים בספרות המחקרית: 1. עם העלייה בגיל, איכות החיים יורדת. 2. הוספת פעילות פנאי, מוסיפה לאיכות החיים. החוקרים מצאו שככל שעולים בגיל, כך הקשר בין פנאי לאיכות חיים עולה. כלומר, עבור אנשים מבוגרים מאוד, להשתתפות בפעילויות פנאי ישנה השפעה גדולה יותר על איכות החיים בהשוואה למבוגרים צעירים. בנוסף, כאשר בוחנים את השינוי האיכות החיים בין הגל הראשון לאחרון, מוצאים שהפער באיכות החיים בין מבוגרים פעילים בשעות הפנאי לאלו שאינם פעילים הלך וגדל עם השנים. לסיכום, החוקרים מצביעים על פרדוקס שבו דווקא האוכלוסייה הנתרמת ביותר מפעילות פנאי, אוכלוסיית המבוגרים מאוד, היא זו שמתקשה יותר, בשל מגבלות פיזיות וסביבתיות, להיות מעורבת בפעילויות כאלו. יש לנקוט באסטרטגיות להקלת המגבלות הללו, כך שגם אוכלוסיות אלו יזכו לאיכות חיים גבוהה יותר בעקבות חיי פנאי עשירים.

© IGDC

ISSN: 1079-5014

Back to list
#4015# | (ULS)
גישה מקוונת